السراج
كاتبة متميزة واميرة الاشراف
عدد المساهمات : 410
تاريخ التسجيل : 27/02/2010
العمر : 53
الموقع : aahmroo@yahoo.com
 | موضوع: محمد بن عبد الله - من هو ؟؟ 谁是穆罕默德（祈主福安之 ）？你亲自判断 - מי הוא מוחמד ? שפוט בעצמךָ ! - ¿Quién es Muhammad, el mensajero de Allah? Juzga por ti mismo  الجمعة مايو 18, 2012 9:28 am | |
| 第一：
谁是穆罕默德（祈主福安之 ）？你亲自判断。
他是穆罕默德·本·阿布杜拉·本·阿布杜勒盟台利部·本·哈希姆。
他出生于公元570年，归真于公元633年 。
本文内容是依据可靠地{的}书籍、手稿和文献，还有从已经证明那些情况的人。（那里流传下来的传述。）有据可考的文献可谓汗牛充栋，这里我们也就不一一累{赘}述了，这些文献历经数载而被原原本本的保留下来，从未被穆斯林或非穆斯林篡改过。
最近，许多人问道：穆罕默德（祈主福安之 ）究竟是何人？他当初在宣传什么？为什么他得到那么多人的爱戴？还而{然而}另一部分人对他却不屑一顾？他把自己致力于宣教吗？他是一位神圣的人吗？他是真主派遣的使者吗？他究竟是什么样的人？你可以自己做判断！
以下几点中说明成千上万人叙述的事实，有的是同时代跟穆罕默德（祈主福安之）生活并亲自认识。（有的是跟穆 罕默德同时代并相识的）。
· 他的世系归于麦加的主人及最古老的部落。
· 他的名字是穆罕默德，是由词根“哈马德” " حَمْدْ "派生而来。众人从那时起到这一刻（直到真主继承大地和大地上所有的一切）都在夜以继日，频繁地称颂他（祈主福安之）。
· 他从未沿袭过部落的习俗，即没有崇拜他们亲手所捏造的偶像或神。
· 他确信所应崇拜的是唯一的神，只能崇拜这一神，绝无伙伴。
· 他非常敬仰并尊重安拉的名字，从未愚弄或嘲笑并没有以其为任何目的和利益。
· 他鄙视错误的崇拜及所有缘于此的堕落的行为和交易。
· 致力于执行所有的宗教教义，“独一安拉的教义”，像他之前的先知做的那样。
· 从未通奸并劝告其他人不要犯下此类可耻的行径。
· 他禁止利息，犹如贵圣尔萨几个世纪前做的一样。
· 他没有赌博，决不允许这种行为。
· 没有喝酒，虽然喝酒是当时蒙昧时代普遍的习惯。
· 他没有诋毁过他人并远离流言蜚语、搬弄是非 。
· 他经常斋戒来求得伟大真主的喜悦，避开周围的欲望蛊惑。
· 他说麦尔彦之子尔撒（愿主赐福之，并使其平安）在创造物中是真主的一个奇迹，及他纯洁的母亲是真主创造物的最好的之一。
· 穆罕默德（祈主福安之）甚至对麦加城的犹太人确定尔撒（耶稣）（愿主赐福之，并使其平安）就是当时《圣经》中所提到的麦西哈（耶稣）。
· 他说尔撒（耶稣）（愿主赐福之，并使其平安）所施的奇迹（能医治天然盲、大麻疯，又能使死者复活）均是来自于造物主。
· 他明确宣布尔撒（耶稣）（愿主赐福之，并使其平安）没有被害，是安拉将他提升到了天际。
· 安拉启示穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）尔萨在末日将返回率领信士们战胜迷误之人，铲除恶魔。
· 穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）命令给穷人施舍。他是寡妇、孤儿和旅客的保护者和捍卫者。
· 他命令团聚家庭并神圣家庭纽带和恢复家庭成员之间的关系。
· 他促进他的追随者通过合法婚姻跟妇女有联系，并禁止通奸。
· 穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）强调给予属于妇女们的权利，包括聘金、财产继承和生活费用....
· 他的一切耐心、谦逊的崇高品行都使所有认识他的人承认他的好品德，那是人类中前所未有的。
A- 穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）从未撒过谎，从未背弃盟约并没有做过虚假见证。麦加所有的部落认识他，他以诚实与忠诚而著称。
B- 穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）从未通奸。他没有过婚姻以外的关系；他没有接受这种恶行为，虽然它是那时普遍的习惯。
C- 他没有跟任何妇女除了在合法婚姻框架内及存在证人和法律范围之外有任何联系。
D- 他跟阿依莎·宾图·艾布白克尔（愿主喜悦她）的关系是合法结婚。我们通过阿依莎·宾图·艾布白克尔所叙述的圣训知道他们俩的结婚详细情况，是一个男人和一个女人之间的最崇高的关系，充满爱心和尊重。阿依莎·宾图·艾布白克尔（愿主喜悦她）是圣训传述最好的人。她只是穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）的妻子，跟任何人没有什么关系。她对穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）从未表示过任何消极的态度。
E- 穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）禁止杀害，直到以安拉的法则做出明确判定。安拉的教义在这方面 ：允许向伤害穆斯林大众以及同伊斯兰作战者斗争，但是要遵守伟大真主在这方面所明确的法度。
F- 禁止杀害无辜人。
G- 对于犹太人从来没有进行任何种族灭绝，甚至他们几次撕毁他们跟穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）达成的盟约，之后要求先知原谅并保障安全。安拉的使者只有在明断他们背叛或意欲攻击使者和信士时才反击。抵罪律——直到真主和使者证明了他们的背叛才执行。
H- 当时个个部落都著名于拥有奴隶和仆人。伊斯兰教到来，命令释放脖子。安拉的使者已经释放许多脖子（奴隶）并命令他的追随者都要这样做。他（愿主赐福之，并使其平安）甚至释放了他的佣人：宰德·本·哈热洒并将他认为义子；艾布白克尔购买Belal Alhabshi——伊斯兰教史上是第一个宣礼员，只是为了释放他。
I- 对于那些试图伤害并杀害先知（最有名的事件是：当安拉的使者跟艾布白克尔离开麦加的夜晚，阿里•本•艾贝•塔利巴夜宿圣床）。先知没有命令任何人惩罚那些参与这些行为的。最大的证据是当先知和他的追随者胜利进入麦加，第一个命令是他的追随者不要伤害以前伤害他（愿主赐福之，并使其平安）和他的兄弟的人的任何人。这是我们使者（愿主赐福之，并使其平安）生平中宽容和谅解的见证之一。
J- 传教的首先十三年内不允许穆斯林斗争。这件事跟他们斗争能力没什么关系，因为他们生活的性质及部落之间的长期争端，让他们在战斗有丰富经验。而是安拉的斗争命令还没有降下。伟大真主制定战争同时也制定所引起的权利和义务，说明真主战争上的法度。关于战争这一问题以及什么时候、如何要抗对谁、不会超过的限制等等，安拉的命令明明白白。
K- 伊斯兰教完全禁止破坏基础设施，只有安拉按照一定的情况命令。
L- 虽然伊斯兰的敌人用各种方式寻求伤害并侮辱安拉的使者，使者（愿主赐福之，并使其平安）祈祷安拉引导他们。最好的证明，就是在他到达Altaef的旅行。安拉的使者受到严重伤害，从部落长老拒绝他开始直到儿童用石块打他，以致他的两圣腿流血。当吉布拉依赖（愿主赐福之，并使其平安）降下要报复伊斯兰教的敌人并要命令山的天使翻山在他们头上，但是他拒绝了。安拉的使者（愿主赐福之，并使其平安）要求的只是传达真主的使命,他没有顾及自己及所遭受的损失。
M- 《圣训》中曾记载穆圣（愿主赐福之，并使其平安）的一席话：“每个婴儿都出生于真主所创造的天性之中，然后他的父母使他成为犹太教徒，或基督教徒，或拜火教徒。”
意义是完全服从安拉并随着他的命令。只是他的社会环境和他所受的教育影响他使他的天真变化。
N- 使者通知他的兄弟和所有的穆斯林只崇拜安拉，就是阿丹、努哈、伊布拉欣、叶尔孤白、穆萨、达吾德、素莱曼和尔撒（愿主赐福之，并使其平安他们）的真主，并要信他们都是先知、使者与独一主的仆人，还确定尊重并敬畏所有的先知，不要区别他们。
O- 他还说：《讨拉特》、《圣经》和《宰甫尔》与《古兰经》同一来源——安拉。
使者预测——安拉所启示他的很多事件，已经发生了，还有他通知的事件，后来发生。
P- 《古兰经》中有法老的故事，当他追杀穆萨出了埃及“但今日我拯救你的遗体，以便你做后来者的鉴戒。”（第十章尤奴斯第九十二节）法国科学家莫里斯.博凯在他的《圣经、古兰经和科学》确认这一事实，令世界震惊。当他通过对“法老”的木乃伊进行的分析证实“法老”的木乃伊有盐，由于他在海上溺杀。这是1400年前真主降示的《古兰经》中提到的。
Q- 溺杀法老的故事是发生在穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）为圣前数千年前，但《古兰经》提到这个故事，它的真相直到近几十年即《古兰经》下降1400年后才为世界所知，如果《古兰经》不是独一真主的皇言。使者（愿主赐福之，并使其平安）又怎么知道 ？
地球上没有一人像穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）那样被写的那么好。几个世纪过去了，他还是受到许多著名非穆斯林学者的重点赞赏。
第一个例子是《大英百科全书》摘抄许多证据显示穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是正直忠诚的人，赢得了许多受尊重和忠诚者的尊重和忠诚（第12部）
迈克尔·哈特在他的《人类史上最有影响的百位人物排名》令人惊讶的是他将穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）排在首位，耶稣排在第二位。
注意该书的本文“有些人会感到奇怪，因为我选择穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）这一人物占世界最有影响人物的首位，他是在历史上唯一名在宗教和教育方面取得了空前成功的。”
当我们阅览非穆斯林著名作家的言论时，当牢记下面La Martan的话：“穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是一个哲学家、传道者、先锋、立法者、战士、思想家、正确信仰的复兴者、没有偶像而有宗教并建设二十帝国，都归于一个精神帝国。以所有衡量伟人的标准我们要问，还有比穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）更伟大的吗？” [ 2 ]
非穆斯林著名作者乔治•伯纳德•肖说：“我们必须称他为人道主义的救主, 确信如果有一个人像他，并领导当代世界，他将通过带来希望的幸福与和平的方法来成功地解决所有问题”[ 3 ]
印度哲学教授（印度教）罗摩克里希纳饶在他的《穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是伊斯兰教的使者》中称呼他为“人道主义生活的理想模式”。他解释他的观点说：“很难达到穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）这一人物的全部真相。我只能承认看到了一个部分，是一个非常迷人的图像。穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是生知；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是战士；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是企业家；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是政治家；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是演说者（哈提卜）；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是改革者；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是孤儿的安全；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是奴隶的保护者；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是妇女的自由；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是法官；穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是圣徒。在各种各样的人道主义活动中发挥着杰出的作用，穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是一个英雄。”
圣雄甘地在他的《年轻的印度》关于穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）这一人物说：“ 我想知道现在谁能完全统治百万人的心，我深信伊斯兰教生活上赢得的地位不是以剑获得的，而是由于穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）的严格简约与无限宽容、尊重达成的签约、忠诚于他的同道和追随者、勇敢、完全信仰安拉及其使命。指导了穆斯林的是这些，而不是剑，克服了路上的困难。我看完了穆罕默德传第二部后，感到遗憾，因为没有涉及他伟大生平的其他材料。
在《英雄和英雄主义》的一本书中，作者托马斯•卡莱尔惊讶地问道：一个人如何能够单独将作战的部落及游牧民族团结在一起，在20年的时间内成为最强大的、最高文明的国家之一。
我们还提到《东方的先知》的一本书的下一段落。他作者，府昌夏尔马，说：“穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是同情的精神。他对周围的的人有不可忘记的影响” [ 4 ]
穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）是一个人，但是有高尚的使命，就是统一人类来崇拜真主；教导他们依据安拉的命令追求端庄，尊严的道路。他描述自己时说“安拉的仆人兼使者”。这是对他的每一个工作最好的描述。
谈到在安拉面前平等的这一原则，印度著名的诗人萨罗吉尼奈杜说：“伊斯兰教是第一个敦促并实行民主的信仰。在清真寺喊叫礼拜，作礼拜的人们聚集。每天五次当平民和国王一起鞠躬说“赞颂我的主超绝万物”时，伊斯兰教的民主主义都体现！我感到惊讶的是；伊斯兰不可分割的团结的力量让所有的人成为兄弟“ [ 5 ]”
Horgrong教授说：“伊斯兰教的使者奠定了联盟的基础：和全面的人道主义友情，以便作为给其他国家照亮道路的蜡烛”。他还说：“实际上，世界上没有一个民族像伊斯兰教所做的表明实现统一诸多国家的想法。”
爱德华•吉本和Simon Okly在《阿拉伯帝国的历史》中说：“除真主外，绝无应受崇拜的，穆罕默德是安拉的使者”，一个固定的、简单的宣言，宣布人加入伊斯兰教。认主的理性形式不会受到任何偶像形式的影响。穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）的荣誉不超过人类美德的限额。他的教义规定了他兄弟在宗教和逻辑上如何感谢” [6]
最大的欧洲诗人沃尔夫冈•Jothei关于穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）写到：“他是先知，不是诗人。因此，他的《古兰经》是神圣的法律，不是人间的相关教育和娱乐的一本书。[ 7 ]”
人民毫无犹豫地赞美并神化一些人。这些人的生命与或使命遗失于神话中。历史上，这些神话了的人物，连穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）所完成的一小部分也没有完成。他为统一人类、崇拜唯一的真主、实现崇高品德而奋斗。穆罕默德或他的追随者在任何时代都没有说他是真主之子、是真主的一体化或是具有神圣性的人。但是，他曾是、而且一直是安拉的使者。
今天，过了14世纪以后，穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安）的生活和教义仍然没有丝毫减少、修改或失真；如他在世时作为治疗许多人类的疾病的希望。
这不是穆罕默德（愿主赐福之，并使其平安的追随者的假设，但它是一个无回避的事实，并公正的历史已责成我们遵行了。
现在，要你判断
作为一个平衡的、成熟的、感兴趣的，你现在必须问问自己：
“这一切关于一个人惊人的、革命的证据，可信以为实吗？如果它是真的呢！”
............................................................
מי הוא מוחמד ?
שפוט בעצמךָ !
הוא מוחמד בן עבד אללה בן עבד אלמטליבּ
נולד בשנת 570 , ונפטר ב 633 .
כל המידע הנזכר בכתבה זו הועתק מספרים , מסמכים , כתבי יד וטקסטים קדושים . נוסף לזה סיפורים של אנשים , עדי ראייה שחיו באותה תקופה .
רבים הם המקורות שעהתקנו מהם את המידע הזה , לכן אין מקום לזכור אותם , אולם החשוב הוא שעליך להאמין שהמקורות האלה נשמרו לדורות ללא זיוף וסילוף הן על ידי המוסלמים והן על ידי הלא מוסלמים .
רבים הם השואלים היום על מוחמד , מי הוא בדיוק ?
מה היא השליחות שלו ?
למה זכה במספר רב של תומכים ?
למה הם אוהבים אותו , למרות שמרביתם לא הולכים בדרכו ?
האם הקדיש את חייו להטיף על האסלאם?
האם היה איש קודש ?
האם היה שליח מקרב אלוהים ?
מה היא האמת של האיש הזה ?
קרא את השורות הבאות ושפוט בעצמךָ !
אני אספר כאן אמיתות שאותן סיפרו אלפי אנשים , מעטים מהם היו בני תקופתו של הנביא מוחמד , והכירו אותו מקרוב .
הוא נולד למשפחה מבוססת במיכה , השבט שלו נחשב לאחד השבטים המכובדים באזור חצי אי ערב . משמעות השם
( מוחמד ) היא ( המהולל ), מן השורש ( הִלֵּל ) . האנשים נהגו מאז שליחתו של מוחמד ועד עצם היום הזה להתפלל עליו , כאות של כיבוד ושיבוח , המוסלמים אומרים : מוחמד תפילת אלוהים עליו וברכתו לשלום .
מוחמד לעולם לא הלך בדרכו של השבט שלו שעבדו אלילים שיצרו במו ידיהם.
הוא האמין באלוהים ,אל אחד ויחיד , וקרא לכל העולם להאמין בו ללא שותף .
מוחמד כבּד ופִאֵר את אלוהים , הוא לעולם לא לעג לאלוהים , ולעולם לא השתמש בשם אלוהים לממש אינטרסים אישיים .
הוא בז לכל צורות העבודה מבלעדי עבודת אלוהים , ושנא כל ההתנגויות השפלות .
הוא מלא אחר ההוראות הדתיות של אלוהים , והלך בדרכם של הנביאים שקדמו לו .
לעולם לא נאף .
וקרא לכל האנשים להימנע מפעולה מבישה זו .
הוא אסר את הרִבית , כמו שעשה הנביא ישוע עליו השלום .
לעולם לא הימר , ואסר זאת על המוסלמים .
לא שתה יין , למרות ששתיית יין הייתה נפוצה בחברה שלו .
לעולם לא הוציא דיבה על שום אדם , ונמנע מלהקשיב לכל הדברים הפוגעים באנשים .
הוא נהג לצום על מנת להתקרב לאלוהים , ולשלוט ביצרו .
הוא אמר כי ישוע בן מרים היה לפלא של אלוהים , ואמר כי אמו מרים נחשבת לטובה בנשים .
הוא הדגיש – אפילו ליהודים במדינה – כי ישוע עליו השלום הוא המשיח שנזכר בתנ''ך .
ואמר כי אלוהים הוא אשר העניק לישוע את היכולת לממש את הפלאים שלו .
הוא אמר עוד כי ישוע לא נהרג על ידי היהודים , וכי אלוהים העלה אותו לשמים . ובסוף הימים הוא ירד ויהרוג את האנטיכריסט , ויוביל את המאמינים לנצח את אויבי אלוהים .
מוחמד עליו השלום הורה למוסלמים לשלם מס ( הזכּאת ) לעניים , והגן על האלמנות , היתומים וחסרי הבית .
הוא קרא למוסלמים לכבד את החיים המשפחתיים , והורה להדק את היחס בין כל בני המשפחה והחברה .
הוא האיץ בגברים לשאת נשים דרך נישואים ליגלים , ואסר עליהם את הזנות והניאוף.
מוחמד עליו השלום שם דגש על הזכויות של האישה , והורה לשלם להן את הזכויות שלהן כמו : כסף , ירושה ומהר .
אורח חייו והרגליו של הנביא מוחמד עליו השלום הביאו לידי כך שהאנשים שהכירו אותו נוכחו לדעת שהוא איש גדול , שאין לו תקדים :
אנו יכולים לעמוד על כמה מההתנהגויות שלו :
1 – מוחמד עליו השלום לעולם לא שִׁקֵּר , לא הפר ברית ולעולם לא העיד שקר , אפילו בני עמו – עובדי האלילים – כינו אותו  הצודק הנאמן ) .
2 – הוא לעולם לא נאף , ולא היתה לו מערכת יחסים ולו אחת חוץ מיחסיו עם נשותיו שאותן נשא כחוק ודין. היחסים הבלתי ליגליים לא היו מקובלים עליו , למרות שהיו נפוצים בחברה שלו .
3 – הנביא מוחמד עליו השלום נשא לאישה את עאאישה, ומערכת היחסים ביניהם נחשבת לטובה ביותר . הגברת עאאישה שמרה על מספר ניכר של דברי הנביא ( חדית'ים ) . היא לא נישאה לגבר אחר אחרי או לפני הנביא מוחמד .
4 – מוחמד אסר על המוסלמים רצח או הריגת האנשים ללא אשמה , האסלאם קבע כי אין למוסלמי להרוג בן אדם אלא אלה שפגעו באסלאם ובמוסלמים , בו בזמן שם הנביא מוחמד דגש על חשיבות חקירת הנסיבות לפני ההריגה , ולבדוק אם ההוראות של אלוהים מאשרות את זה .
5 – מוחמד עליו השלום לא השמיד כללית את היהודים במדינה , קודם כל הוא סלח להם , והבטיח להם חיים נעימים שם . הוא לא נלחם בהם אלא אחרי שהפרו את הברית איתו ועזרו לכופרים להביס את המוסלמים , אז הוא נלחם בהם , אולם הוא לא הרג חפים מפשע אלא את אלה שהיה לו הוכחה מכרעת כי שיתפו פעולה עם הכופרים נגד המוסלמים .
6 – במיכה נהגו האנשים לרכוש עבדים להעסיקם בעבודות שלהם האסלאם קרא לשחרור עבדים . אפילו הנביא מוחמד עצמו שחרר את עבדו זייד בן חארת'ה , גם אבו בקר ( חברו של הנביא והחליף' הראשון ) רכש את בלאל בן רבאח ושיחרר אותו למען אלוהים . מוחמד קרא למוסלמים לשחרר עבדים .
7 – מוחמד לא נילחם בכופרים בשלוש עשרה השנים הראשונות לאסלאם , כי אלוהים לא ציווה עליו להילחם בהם . לעולם לא ראה הנביא מוחמד עליו השלום במתנגדים לו כעויינים, לא הביט אליהם מבט של עויינות שאינו מבחין בין בעל ברית , לוחם , ובני דתות החסות . הוא לא הפר ברית ולא בגד באויביו, אם כי התייחס אליהם לפי החוקים של השלום והמלחמות .
אלוהים הוא אשר הורה לו להילחם בכופרים , והוא אשר קבע את הזמן , המקום והאופי של הקרב .
8 – האסלאם ציווה על המוסלמים לא להשמיד את התשתיות של המדינות , הנביא מוחמד ציווה על הלוחמים המוסלמים לשמור על כללי הקרב :
אל תחריבו בית
אל תשחטו כבשׂה או גמל אלא לצורך מזון
אל תציפו דקלים ואל תבעירו אותם
אל תבגדו
אל תהיו פחדנים
אל תהרגו ילדים
נשים
או זקנים
אל תעקרו עצים
9 – בזמן שבו השקיעו הכופרים מאמצים רבים לפגוע בנביא , הוא התפלל לאלוהים שינחה אותם לאסלאם . הנביא מוחמד עליו השלום סבל ממכשולים וקשיים רבים במסעו להפיץ את האיסלאם . הוא יצא אל אל-טאיף, כדי להטיף להם על האיסלאם , אולם הם גירשו אותו , והסיתו את הילדים לקלל אותו , ולרגום אותו באבנים עד שנפצע ברגליו . הוא יצא משם עצוב ומאוכזב , ישב באחד המקומות , ולפתע הופיע המלאך גבריאל , ואמר לו : הוי מוחמד , אלוהים ראה מה קרה לךָ , והוא ישלח לך את המלאך של ההרים לראות מה אתה רוצה לעשות בהם . אחרי רגע בא מלאך ההרים בפני הנביא עליו השלום , בירך אותו לשלום , ואמר לו : הוי מוחמד אלוהים שלחני לנקום את פגיעתך , אם אתה רוצה אני אפיל עליהם את שני ההרים המקיפים את העיר . אולם הנביא מוחמד עליו השלום ... נביא הרחמים אמר לו : לא ! אל תעשה את זה ! אולי אלוהים יוצא מצאצאיהם את אשר יאמינו בו.
10 – מוחמד הורה למוסלמים לעבוד את אלוהים כאל אחד ויחיד , ולהאמין שהוא האלוהים ששלח קודם את אדם , נוח , אברהם, יעקב , משׁה , דווד , שלמה וישוע עליהם השלום . הוא שם דגש על כבוד כל הנביאים ללא הבחנה .
11 – הוא אמר כי המקור של התורה , והברית החדשה הוא אותו מקור של הקוראן הקדוש שהוא אלוהים ישתבח שמו .
12 – הנביא מוחמד התנבא בהתרחשויות שונות שקרו לפני כן הוא ניבא גם על דברים בעתיד , והם קרו למעשה .
למשל הסיפור של פרעה שמוזכר בקוראן הקדוש , שלפיו פרעה לא הספיק להגיע אל הנביא משׁה ותומכיו , אולם אלוהים הציל את גופתו, לאחר שטבע. בקוראן נאמר :
" היום נציל רק את גווייתךָ למען תהייה אות לבאים אחריך , כי רבים הם האנשים המסיחים דעתם מאותותינו " ( סורת יונה : 92 ) .
אחרי מאות שנים בא המדען הצרפתי " מוריס בוקאי " ואמר בספרו " הברית החדשה , הקוראן והמדע " כי הוא בדק את גופתו של פרעה ומצא בה שרידי מלח של ים סוף שבו טבע פרעה . זו היתה עובדה מדהימה לכל העולם . כי מוחמד דיבר על הדבר הזה לפני 1400 שנה מבדיקת גופתו .
אפילו הסיפור של פרעה עצמו לא נודע בחצי אי ערב אלא מתוך הקוראן הקדוש . והנה הוא המדע המודרני המיט את הקלעים מעל העובדה הזו שנזכרה בקוראן לפני 1400 שנים . זה מעיד על כך כי הקוראן הוא דברי אלוהים למוחמד ואין הוא מדברי מוחמד .
לעולם לא זכה איש במספר רב של ספרים שחוברו על מוחמד , ולעולם לא זכה איש בכבוד האנשים במשך מאות השנים כמו הנביא מוחמד , אפילו מאישיות והוגי דעות בלתי מוסלמים .
באנצקלופידייה הבריטית יש מספר רב של הוכחות המעידות כי מוחמד עליו השלום היה איש ישר ונאמן , זכה בכבוד רוב האנשים הנאמנים .
הסופר מייקל הארט הפתיע את העולם בספרו " המאה הגדולים בעולם " , כאשר הוא רשם את הנביא מוחמד עליו השלום כמספר אחד , ושם אותו על ראש הרשימה שכללה מאה אנשים שהשפיעו ביותר על העולם .
הוא אומר בספרו : " אולי תראו שזה מפתיע לבחור את מוחמד לעמוד בראש הרשימה , אולם הוא האיש היחיד בהיסטוריה שהשיג הצלחה בלי תקדים בתחום הדתי והחינוכי " .
למרות שהארט נוצרי הוא שם את הנביא מוחמד עליו השלום בראש הרשימה , ושם את הנביא ישוע – הנביא שלו – במקום השני ברשימה .
הפילוסוף הנוצרי והצרפתי למרטין דיבר גם הוא על הנביא מוחמד עליו השלום , הוא אמר : " מוחמד עליו השלום היה פילוסוף , דברן טוב , חלוץ , מחוקק , לוחם , הוגה דעות , קורא לאמונה שלמה , הדת שלו קוראת להאמין באלוהים ולא לעבוד אלילים , ויסד יותר מעשרים אמפריות , כולן נכנעו לאמפריה רוחנית אחת . אם אנחנו מתייחסים למידות של גודל האנשים , נשאלת השאלה : האם יש בן אדם גדול יותר ממוחמד ? "
הסופר הלא מוסלמי ג'ורג ברנרד שו אומר : " יש לכנות את מוחמד בגואל האנושות . אני סבור שאם יש אדם כמוהו בעידן הזה הוא יכול לפתור את כל הבעיות באופן שיביא אושר ושלום לעולם".
הפרופסור ההודי ( ההינדוסי ) ק . ס . ראמקריצ'נה ראוו כינה בספרו ( מוחמד נביא האסלאם ) את מוחמד בכינוי " הדוגמה האידיאלית לחיים האנושיים " . ראוו הסביר את זה באומרו : " קשה מאוד לרדת לעומקה של עובדה שלמה לאישיות הנביא מוחמד . אני הצלחתי אך ורק להשיג מבט חטוף ממנה . איזה מבט מדהים היה !"
הנה הוא מוחמד הנביא
מוחמד הלוחם
מוחמד איש העסקים
מוחמד מנהיג המדינה
מוחמד הרפורמטור
מוחמד מחסה היתומים
מוחמד הדברן
מוחמד משחרר העבדים
מוחמד השומר על זכויות האישה
מוחמד השופט
מוחמד הקדוש
בכל התפקידים האלה של החיים
היה מוחמד גבור בלי תקדים .
גנדי התייחס גם הוא לנביא מוחמד עליו השלום . הוא כתב בספרו " הודו הצעירה " : רציתי לחפש איש שיכול לשלוט בלבבות מיליוני האנשים בעולם שלנו ! אני סבור לגמרי כי האיש הזה הוא מוחמד , נביא האסלאם . אין היה החרב האמצעי שבו הפיץ מוחמד את האסלאם , אלא הפשיטות המוחלטת , הסלחנות של מוחמד , קייומו להבטחה , נאמנותו לחבריו ולתומכיו , עוז לבו ואמונתו באלוהים ובשליחות שלו . כל הגורמים האלה הם אשר סללו את הדרך לאסלאם בלבבות המליונים . כשסיימתי את החלק השני והאחרון של תולדות חיי מוחמד , אני הרגשתי מצטער שאין עוד משהו שאני יכול לקרוא על חייו הנהדרים כמו של מוחמד" .
בספרו " הגבורים והגבורה " כתב טומס קרלייל : " אני נדהם איך הצליח איש אחד לאחד את השבטים הנלחמים והבדאווים הנודדים , והפך אותם לאומה מאוחדת חזקה ותרבותית ביותר , בתוך תקופה של פחות משני עשורים !! "
צ'אנד צ'ארמא כתב בספרו " נביאי המזרח " :מוחמד היה הרוח של הרחמים , והיתה לו השפעה ניכרת על הסביבה שלו . מוחמד לא היה יותר או פחות מאנוש , אולם בעל שלווה נשגבת , שהיא הקריאה לכל בני האדם על הפולחן של אל אחד ויחיד . הוא לימד אותם איך לחיות חיים מכובדים שמקורם היה ההוראות של אלוהים . הוא תיאר עצמו כעבד ושליח של אלוהים , תיאור זה מעיד על כל מעשיו הטובים .
המשוררת ההודית סרוג'יני ניידו אומרת : האסלאם הוא הדת הראשונה שכוננה את הדימוקרטיה , והאיצה במוסלמים לאמץ אותה. הדימוקרטיה מתגשמת בחמש התפילות של האסלאם . כשייקרא לתפילה במסגד תראה כל המוסלמים , העני והעשיר , המלך והאיש הפשוט , כולם בשורה אחת . אני נדהמתי מן האחדות של האסלאם שאינה מפלה בין איש לאחר , והופכת את כל המוסלמים לאחים " .
הורגרונג כתב : האסלאם הוא אשר הציב את העקרון של האחדות בין האומות והאחווה האנושית בין העמים , ובכך האסלאם האיר את הדרך לאומות האחרות . לאמיתו של הדבר יש להודות כי לעולם לא ראיתי אומה פועלת לכינון האחדות כמו אומת מוחמד .
בספר " ההיסטורייה של האמפריות הערביות " אמרו אדוורד ג'יפון וסימון אוקלי : " השהאדה - אמירת אין אל מלבד אלוהים ומוחמד הוא שליח אלוהים – נחשבת להודאה פשוטה שהאדם התאסלם . וכי האדם לא הושפע מאלים אחרים " .
וולוונג גוט'ה , המשורר האירופי הגדול אמר על מוחמד : הוא היה נביא , ואין הוא משורר . על כן הקוראן שלו נחשב לחוק קדוש , ואין הוא ספר חינוכי או שעשועי שנכתב על ידי בן אדם .
היום , אחרי 1400 שנים , ההוראות של מוחמד נשארו שמורות , ללא סילוף . והן משמשות התקווה המיועדת לטפל במחלות האנושיות , כמו שהיו בימי חייו .
זו היא העובדה על מוחמד עליו השלום .
עכשיו תוכל לשפוט בעצמךָ!
..........................................
Mohammad bin Abdullah bin Abdul-Muttalib.
Nació en el año 570 (de la Era Cristiana), y murió en el año 633.
Todo lo que aquí está referido, se ha tomado de libros, manuscritos y textos auténticos y confiables, además de las narraciones brindadas por testigos presenciales. Demasiadas referencias para enumerarlas aquí, han sido conservadas inalteradas tanto por musulmanes como por no musulmanes.
En estos días muchos se preguntan acerca del Profeta Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él).
¿Quién fue él precisamente? ¿Qué enseñó? ¿Por qué fue amado por unos y odiado por otros? ¿Vivió a la altura de sus afirmaciones? ¿Fue un hombre sagrado? ¿Fue un Profeta de Dios? ¿Cuál es la verdad acerca de este hombre? ¡Decídelo por ti mismo!
Aquí se enumeran algunos hechos narrados por miles de personas, muchas de las cuales fueron contemporáneas y testigos del Profeta Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él).
- Nació en una noble tribu descendiente de los líderes de Meca.
- El nombre “Muhammad” deriva de la raíz árabe “hamd” que literalmente significa “el alabado”. Muchas personas desde su tiempo hasta nuestros días lo alaban muchas veces por día.
- Él nunca cayó en la práctica habitual de los miembros de su tribu de adorar estatuas, ídolos o dioses hechos por sus propias manos.
- Él creyó que Dios era verdaderamente el Único Dios, y como tal, solamente Él debía ser adorado, sin ningún otro dios junto a Él.
- Él sostuvo el nombre de Dios en lo más alto de la veneración, y nunca mencionó el nombre de Dios en vano o con algún propósito vanamente glorioso.
- Él despreciaba la adoración falsa y toda la complejidad y degradación a lo cual eso dirigía.
- Él se adhirió a el mandato de Dios Todopoderoso, al igual que lo hicieron los Profetas anteriores a él.
- Él nunca cometió adulterio, y prohibió a los demás cometerlo.
- Prohibió la usura y el interés en los préstamos de dinero, como Jesús (la paz sea con él) había hecho siglos antes que él.
- Nunca apostó dinero, y no lo permitía.
- Nunca bebió alcohol o bebidas fuertes, aún siendo esto un hábito popular en las tribus de esa época y región.
- No se involucraba en habladurías, y solía marcharse cuando escuchaba algo relacionado a eso.
- Ayunaba durante días para acercarse a Dios Todopoderoso, y alejar la debilidad de las atracciones mundanas.
- Habló sobre Jesús (la paz sea con él), que fue la inmaculada concepción, y sobre el milagro del alumbramiento de María, una de las mejores creaciones de Dios Todopoderoso.
- El insistió aún a los Judíos de Medina, que Jesús (la paz y la bendición sean con él) era el Mesías, el Cristo, el que estaba previsto que viniera en el Tora (Antiguo Testamento).
- Dijo que Jesús realizó milagros bajo el permiso de Allah, el Todopoderoso, curando a los leprosos, devolviendo la visión a los ciegos, y aún devolviendo a la vida a un hombre ya muerto.
- Declaró claramente que Jesús (la paz sea con él) no murió, sino que más bien Allah lo elevó a los cielos.
- Predijo que Jesús (la bendición y paz de Allah sean con él) volverá en Los Últimos Días, para guiar a los verdaderos creyentes en la victoria sobre las malvadas y perversas personas, y para destruir al Anti – Cristo.
- Ordenó el pago de caridad a los necesitados, fue el defensor y protector de las viudas, los huérfanos y los peregrinos.
- Instruyó a las personas a unirse con sus familiares, honorar los lazos familiares y restableció las relaciones entre los miembros de la familia.
- Exigió a sus seguidores a relacionarse con las mujeres sólo a través del matrimonio legal, prohibiendo el adulterio.
- Insiste en proporcionarles a las mujeres sus derechos, la dote, la herencia y la propiedad.
- Su paciencia y actitud humilde fueron ejemplos, y todos quienes lo conocieron tuvieron que admitir estas virtudes.
ü Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) nunca mintió, nunca rompió promesas ni testificó falsamente. Era conocido por todos los habitantes de la Meca como “El honesto, el leal”.
ü Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) nunca cometió adulterio, ni tuvo relaciones sexuales fuera del matrimonio. No aceptaba tales actos aún siendo usuales durante ese período de tiempo.
ü Sus únicas relaciones con mujeres fueron matrimonios legítimos, contractuales con los apropiados testigos de acuerdo a la ley.
ü Su relación con Aisha (Allah esté complacidos con ellos) fue una relación legal matrimonial. Esta relación es descrita detalladamente por Aisha como la más respetuosa y amable relación, como hecha en el cielo. Aisha fue considerada como una de las más importantes estudiosas del Islam y vivió toda su vida casada con Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él). Nunca deseó otro hombre, ni pronunció una sola palabra negativa contra Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él).
ü Prohibió el asesinato hasta que la orden vino de Allah. Incluso entonces, los límites eran claramente informados y solamente los involucrados en activo combate contra los musulmanes o el Islam fueron batidos en combate. Y aún entonces, respetando estrictamente las leyes de Allah Todopoderoso.
ü De hecho está prohibido en el Islam matar a inocentes.
ü No hubo genocidio judío. Él ofreció protección y el perdón a los judíos, aún después de que ellos quebraron los convenios con él muchas veces. Ellos no fueron atacados hasta que fue claramente probado que eran traidores durante la guerra, y que trataron de derribar al Profeta (las bendiciones y la paz sean con él) y a los musulmanes a cualquier precio. Las represalias fueron solamente contra los judíos traicioneros, y no contra los otros.
ü Era habitual en esos días, que las tribus adquirieran sirvientes y esclavos. Fue el Islam quien promovió liberar a los esclavos y la gran recompensa de Allah para los que así lo hicieran. El Profeta, (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) dio su ejemplo liberando esclavos y alentando a todos sus seguidores a hacer lo mismo. Los ejemplos incluyen a su propio sirviente (quien de hecho fue considerado como un hijo para él), Zaid ibn Al Haritha y Bilal, el esclavo que fue comprado por Abu Bakr sólo con el propósito de liberarlo.
ü A pesar de la ocurrencia de numerosos intentos de asesinar a Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) (como el más famoso evento que ocurrió la noche en que Ali tomó su lugar en la cama, mientras que él y Abu Bakr escaparon a Medina), él no permitió a sus Compañeros matar a ninguno de los que habían estado involucrados en estos hechos. Prueba de esto es cuando ellos entraron triunfantes a La Meca, y sus primeras palabras fueron comendarle a sus seguidores a no herir determinadas tribus ni a sus familias. Este fue uno de los más famosos actos de perdón y humildad.
ü A los musulmanes no se les permitió combatir los primeros 13 años de convocación. Los Árabes no necesitaron a nadie que les dijera como pelear o combatir; ellos eran expertos en esta área y sostuvieron la lucha contra las tribus durante décadas. No fue hasta que el método apropiado de combate fue instituido por Allah en el Corán, con los apropiados derechos y limitaciones según Su Mandato, que cualquier contragolpe o combate era aprobado. Las Órdenes de Allah aclararon quién debía ser atacado, cómo y en qué grado la lucha debía tomar lugar.
ü La destrucción de infraestructura está absolutamente prohibida, excepto cuando es ordenado por Allah en determinadas circunstancias, y aún en esos casos, sólo acorde a Su Ordenanza.
ü Los enemigos del Profeta maldecían e invocaban al mal, y esto llegaba al Profeta mientras él se encontraba rezando pidiendo para que ellos fueran guiados. Un clásico ejemplo de esto fue su jornada a Al Tarif, donde los líderes no lo escuchaban ni le ofrecieron las cortesías habitualmente exigidas, en lugar de eso, ellos colocaron a los niños de la calle contra él, tirándole piedras y rocas hasta que su cuerpo comenzó a sangrar mucho, llenando sus sandalias de sangre. Se le dio la posibilidad de revancha a través del Ángel Gabriel: si él hubiera dado la orden, Allah hubiera causado que las montañas circundantes cayeran sobre ellos y destruyeran todo. En vez de maldecirlos o pedir por su destrucción, él rezó para que ellos fueran guiados a adorar solamente a Dios, sin ningún asociado.
ü El Profeta Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) afirmó que cada persona que nace, nace en el estado de Islam (sumisión a Dios); musulmán significa “el que hace el Islam” (sumisión a la voluntad de Dios y cumplimiento de Sus Órdenes). Luego, cuando ellos empiezan a crecer empiezan a distorsionar su fe según las influencias que ejercen sus propios prejuicios y los de la sociedad en la cual viven.
ü Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) enseñó a sus seguidores a creer en el Dios de Adán, Noé, Abraham y Jacob, Moisés, David, Salomón y Jesús (la paz sea con todos ellos), y creer en todos ellos como verdaderos Profetas, Mensajeros y Siervos de Dios Todopoderoso. Insistió sobre el respeto y la dedicación hacia todos, sin ninguna distinción entre ellos.
ü También refirió que el Tora (Antiguo Testamento), los Salmos y el Inyil (Evangelio o Nuevo Testamento) tienen un origen común con el Corán, y ese origen es Dios.
ü El predijo y pronosticó acerca de eventos que irían a suceder, y ellos sucedieron tal como él dijo. Incluso predijo hechos en el pasado que ocurrirían en el futuro, y eso sucedió.
ü En cuanto a la narración del Corán acerca del ahogamiento en el Mar Rojo del Faraón cuando se encontraba persiguiendo a Moisés, Allah dijo que preservaría al Faraón como un signo para el futuro. El Dr. Maurice Bucaille, en su libro “La Biblia, el Corán y la Ciencia” lo deja claro cuando escribe que esto ha sucedido, que el cuerpo del Faraón fue descubierto en Egipto y ahora es exhibido para todo el mundo. La conservación del cuerpo del Faraón debido a los efectos de la sal, fue relatado por Dios en el Corán hace más de 1400 años.
ü Este evento tuvo lugar miles de años antes de Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él), y se volvió realidad en las últimas décadas, muchos siglos después de su muerte. ¿Cómo podría el Profeta saber esto, si no fuera el Corán la palabra de Dios, el Único?
Hay más escritos acerca del Profeta Muhammad (las bendiciones y la paz sean con él) que sobre cualquier otra persona en la Tierra. Él ha sido enaltecido aún por famosos no musulmanes durante cientos de años. Uno de los primeros ejemplos que citamos es de la Enciclopedia Británica, como ella refiere (respecto a Muhammad) “… muchos detalles de las primeras fuentes muestran que fue un hombre honesto y justo, quien ganó el respeto y lealtad de otros hombres que asimismo eran honestos y justos.” (Volumen 12).
También impresionó el tributo a Muhammad, (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) del bien conocido trabajo del escritor Michael H. Hart, “Los 100: Un ranking de las personas más influyentes de la historia”, donde el Muhammad ocupa el primer lugar entre más de 100 personas honorables de la historia; y Jesús (la paz sea con él) ocupa el tercer lugar.
El texto de dicho libro cita: “Puede ser que algunos se sorprendan, como otros serán escépticos acerca de la selección que he hecho sobre la persona de Muhammad liderando la lista, pero él fue el único hombre en la historia que ha sido exitoso, tanto en el plano religioso como secular.” (1).
Cuando repasamos declaraciones de famosos no musulmanes acerca del Profeta Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él), consideran lo siguiente: “Filósofo, orador, apóstol, legislador, combatiente, conquistador de ideas, restaurador de dogmas racionales, de un culto sin imágenes; fundador de decenas de imperios terrenales y un imperio espiritual, ése es Muhammad. Tomando en cuenta los modelos con los cuales la grandeza humana debe ser medida, deberíamos preguntar, ¿ha habido un hombre más grandioso que él?” (2).
Dice el famoso escritor, no musulmán, George Bernard Shaw, “Él debe ser nombrado como el salvador de la humanidad; y creo que si un hombre como él toma el control del mundo contemporáneo, podría resolver satisfactoriamente todos los problemas, de forma de traer la felicidad y la paz tan anheladas.” (3)
K. S. Ramakrishna Rao, Indio (Hindú) Profesor de Filosofía, en su cuaderno “Muhammad, el Profeta del Islam” lo nombra como el “Perfecto modelo para la vida humana”. El Profesor Ramakrishna Rao explica su punto diciendo: “La personalidad de Muhammad, es difícil de abarcar en toda su verdad. Sólo puedo captar un atisbo de ella. Que dramática sucesión de pintorescas escenas. Allí está Muhammad el Profeta. Allí está Muhammad el combatiente; Muhammad el hombre de negocios; Muhammad el hombre de estado; Muhammad el orador, Muhammad el reformador; Muhammad el refugio de los huérfanos; Muhammad el protector de los esclavos; Muhammad el emancipador de las mujeres; Muhammad el crítico; Muhammad el Santo. Todos estos magníficos roles, todos estos sectores de actividad humana…él es semejante a un héroe.”
Mahatma Gandhi, hablando sobre el carácter de Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él), dijo en “Joven India”: “Yo quiero saber quién es hoy en día el que indisputablemente domina los corazones de millones de personas…Estoy más que convencido que no fue la espada lo que hizo ganar un espacio al Islam en el esquema de la vida. Fue la rígida simplicidad, el absoluto auto borramiento del Profeta, la detallista consideración de sus palabras, la intensa devoción hacia sus amigos y seguidores, su heroísmo, su valentía, su absoluta confianza en Dios y en su propia misión. Esto, y no la espada, llevó todo lo que antes había, y superó todo los obstáculos. Cuando cerré el segundo volumen (de la biografía del Profeta), sentí pena porque no había más para leer acerca de esta grandiosa vida.”
Thomas Carlyle en su libro “Héroes y su adoración”, estaba simplemente asombrado: “¿Cómo un hombre por sí sólo, pudo enfrentar a tribus y mover a los Beduinos, en la más poderosa y civilizada Nación, en menos de 2 décadas?”
Diwan Chand Sharma escribió en “Los Profetas del Oriente”: “Muhammad fue un alma de amabilidad; su influencia fue sentida y nunca olvidada por aquellos que vivían cerca de él.” (4)
Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) no fue ni más ni menos que un ser humano, pero fue un hombre con una noble misión, la cual era unir a la humanidad en la adoración de un Único Dios, y enseñar a los hombres a vivir basados en las ordenanzas de Dios de justicia y honestidad. Él siempre se describió a sí mismo como “Un Esclavo y Mensajero de Dios”, y ciertamente cada acción suya estaba proclamada a ocurrir.
Hablando del aspecto de igualdad ante Dios en el Islam, la famosa poetisa India, Sarojini Naidu dijo: “Fue la primera religión que predicó y practicó la democracia; en la mezquita, cuando el llamado para rezar es emitido y los creyentes se reúnen, la democracia del Islam se demuestra cinco veces por día cuando los campesinos y reyes se arrodillan unos junto a otros y proclaman: “Dios, el Único, es Grande…”. Yo he estado impresionada una y otra vez por la unión inseparable del Islam, que hace al hombre instintivamente un hermano.” (5)
Las palabras del Profesor Hurgronje: “La Liga de Naciones fundada por el Profeta del Islam, aplicó los principios de la unión internacional y de la hermandad en tales organizaciones universales como para mostrar una luz a otras naciones”. Continúa diciendo, “el hecho es que ninguna nación del mundo puede mostrar algo semejante a lo que ha hecho el Islam a través de la ejecución de la idea de la Liga de Naciones.”
Edward Gibbon y Simon Ockley, en la declaración del Islam, escriben en “La Historia de los Imperios Sarracenos”: “Yo creo en un Único Dios, y Muhammad, el enviado de Dios, es la simple e invariable declaración del Islam. La imagen intelectual de Divinidad nunca ha sido degradada por ningún ídolo visible; el honor del Profeta nunca ha transgredido las virtudes humanas; y sus preceptos de vida han confinado la gratitud de sus discípulos dentro de los límites de la razón y la religión.” (6)
Wolfgang Goethe, tal vez el más grandioso poeta Europeo, escribió sobre el Profeta Muhammad (las bendiciones y paz de Allah sean con él). Dijo: “Él es un Profeta y no un poeta, y por consiguiente el Corán tiene que ser visto como la Ley Divina y no como un libro de un ser humano, hecho para la educación o el entretenimiento.” (7)
Las personas no dudan en elevar a lo divino y aún distinguir como “dioses” a otras personas quienes sus vidas y misiones han sido perdidas en leyendas. Históricamente, ninguna de estas leyendas logró una fracción de lo que Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) logró. Y todos sus esfuerzos fueron con el solo propósito de unir a la humanidad en la adoración del Único Dios bajo la excelencia de los códigos de la moral. Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) o sus seguidores nunca afirmaron que él era el hijo de Dios, o el Dios encarnado o un hombre divino; sino solamente él siempre fue y aún hoy es considerado como un Mensajero elegido por Dios.
Hoy, luego de un lapso de 14 siglos, la vida y enseñanzas de Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él) han sobrevivido sin perder lo más mínimo, alteración o interpolación. Ellas ofrecen la eterna esperanza para el tratamiento de muchas dolencias humanas, como ellas hicieron cuando él vivía. Este no es el reclamo de los seguidores de Muhammad (las bendiciones y la paz de Allah sean con él), sino la ineludible conclusión sobre la crítica y no pre juiciosa historia.
Ahora le corresponde a usted.
Usted es un pensador racional, preocupado por la humanidad. Por esto, debería preguntarse a sí mismo:
¿Podrían estas extraordinarias, revolucionarias y sorprendentes declaraciones, todas sobre este único hombre, realmente ser ciertas?
¿Y si todo esto es verdad?
Referencias:
1 - Michael H. Hart, “The 100: a ranking of the most influential persons in History”, Nueva York, Campania Hart Publishing, Inc., 1978, página 33.
2 – Lamartine, “Histoire de la Turquie”, París, 1854, Volumen II, páginas 276 – 277.
3 – George Bernard Shaw, “The Genuine Islam”, Singapur, volumen 1, número 8, 1936.
4 – D.C. Sharma, “The Prophets of the East”, Calcuta, 1935, página 12.
5 – S. Naidu, “Ideals of Islam, vide Speeches and Writings”, Madras, 1918, página 169.
6 – Edward Gibbon y Simon Ockley, “History of the Saracen Empires”, Londres, 1870, página 54.
7 – Noten und Abhandlungen zum Weststlichen Dvan, WA I, 7, 32.
| |
|
